מי מפחד מהחופש הגדול?

יש הורים שרק למשמע צמד המילים שבכותרת מקבלים חום גבוה. "למה צריך כל-כך הרבה זמן?! מה לכל הרוחות הילדים יעשו עם עצמם חודשיים וחצי?!". נכון, החופש באמת ארוך מידי, ולא תמיד הזיכרונות מהביקור האחרון שלו נעימים. יחד עם זה צריך לזכור שהחופש הוא הזדמנות פז חינוכית המאפשרת לנו כמה דברים שקשה להשיג במהלך השנה. מה למשל?

קודם כל – לחנך! לחזור למצב הטבעי והבריא בו אנחנו, ההורים, מגדלים וּמְעַצְבִים את ילדינו, ולא שולחים אותם למוסד חינוכי שיעשה את העבודה במקומנו. אין כמו ההשפעה של אבא ואמא, ואין תחליף לְמַה שהורים יכולים לתת לילדיהם.

החופש הוא גם הזדמנות לחזק את התא המשפחתי. במהלך שנת הלימודים כל אחד עסוק בענייניו ולומד במקום אחר. התקופה הזו בה כולם בבית היא הזדמנות לחוויות משפחתיות מגבשות והשלמת חסכים ופערים בביחד המשפחתי (וכמובן, לא לשכוח לבקר את סבא וסבתא).

הרעיונות הבאים עשויים לעזור להפוך את החופש לאיכותי ובריא יותר:

גבולות וכללים – חופש אינו זמן של הפקרות. חייבים להיות בו כללים, גם אם שונים מאשר בזמן הלימודים. ההורים צריכים לשבת יחד מראש ולגבש עמדה ברורה לגבי: שעת חזרה הביתה, שעת שינה, כמה זמן מוקצב לכל ילד מול המחשב, הטלוויזיה, כסף לבזבוזים וכדו'. לעיתים כדאי להעניק לילד 'בנק' זמן (במחשב, למשל) או כסף, ולתת לו לבחור בעצמו איך לנהל את ההוצאות. זה עשוי להצליח יותר, וגם יש ערך חינוכי שהאחריות היא על כתפיו.

תכנון – חופש מוצלח חייב להיות מתוכנן. לילדים יש המון תוכניות ורצונות, אך הם זקוקים לנו, ההורים, כדי לעזור להם לבנות תוכנית שתגשים אותם. כשזה לא קורה האלטרנטיבה של למרוח את הזמן מול הטלוויזיה, אינטרנט (פייסבוק...), DVD, במיטה – קורצת מאוד. כדאי לעשות לקראת החופש "ישיבת עבודה", עם כל ילד בנפרד, להאזין בקשב רב לתוכניותיו, להציע עוד משלנו, ולחשוב יחד מהי הדרך הנכונה לממש אותם בצורה המיטבית. הילדים לא צריכים ש"נשב להם על הוריד", אך הם בהחלט זקוקים לסביבה תומכת שתסייע להם להגשים את רצונותיהם החיוביים.

"המבדיל בין יום ובין לילה" – עשו כל מאמץ למנוע התפרקות טוטאלית של מסגרת היום והלילה. הבעיה העיקרית אינה שקמים מאוחר ומפספסים תפילה, אלא השוטטות הלילית עם חֶבְרָה שעלולה להיות בעייתית, ללא השגחת מבוגרים. והתהליך מוכר: הולכים לישון מאוחר, קמים מאוחר, כל היום מתחיל ברגל שמאל, בערב כבר לא עייפים ושוב הולכים לישון מאוחר, וחוזר חלילה...

תפילות – לעודד הקפדה על מערכת התפילות לבנים (במניין) אך גם לבנות. זה נותן מסגרת משמעותית ליום כולו, ומעלה את כל ההתנהלות על פסים חיוביים יותר.בית ולא בית מלון – דווקא לכאלו שכל השנה גרים בפנימייה, או אפילו גרים בבית אך 'עסוקים' מכדי להושיט יד - נגמרו התירוצים! זה הזמן להתחנך ללקיחת אחריות ושותפות בתפקוד השוטף של הבית. חשוב להרגיל את הילדים לנשיאה בעול. אנחנו בבית משפחתי, לא בבית מלון.

"העבודה היא חיינו..." – לחלק מהמתבגרים כדאי לסייע למצוא עבודה לחלק מהיום. הרווח: מילוי הזמן, עשייה של משהו פרודוקטיבי והוצאת האנרגיות על דבר חיובי. חוץ מזה, כשהם ירוויחו קצת כסף בעצמם הם ילמדו להעריך יותר את מה שאבא ואמא עושים בשבילם כל השנה...

לקבוע עיתים לתורה– שיהיה אפילו רבע שעה ביום, אבל קבוע. זה לא הזמן אלא היחס. לבנים ולבנות כאחד.

נפש בריאה בגוף בריא – כל דבר שירחיק אותם מהמסכים לכמה שעות יהיה מבורך, בוודאי כשיש לו תרומה לבריאות הגוף ולפיתוח האינטראקציה החברתית. כדורגל, שחיה, ריקודים. קנו להם מתנה לחופש רולר-בליידס, אופניים (וקסדה!), כדורסל או שולחן פינג-פונג.

זמן איכות – למצוא זמן קבוע בו אנחנו עושים משהו עם הילד לפי בחירתו - משחק, יצירה, פעילות ספורטיבית, לימוד משותף וכדו'.

לקראת שנה הבאה – לא להשאיר את עבודות החופש לשבוע האחרון שלו. עודדו אותם לסיים הכול כבר בהתחלה. מי שזקוק לתגבור לימודי במקצועות הקודש או החול – זה הזמן.

"ונשמרתם" – לקבוע "כללי ברזל" לגבי: טרמפים, מקומות מסוכנים, היכרות עם זרים דרך הרשת, נהיגה בלי רישיון וכדו'. החיים יקרים מכדי שנגמור אותם על שטויות. לא פחות מזה חשוב לשמור על הנפש. האמונה והערכים שלנו לא יוצאים לחופשה ומתבטלים רק בגלל שעכשיו קיץ והניסיונות מתרבים (דרך אגב, האם האינטרנט בבית מוגן?).

יש הרואים את החופש כזמן של התפרקות מלחץ הלימודים. ההפך הוא הנכון. כל שנת הלימודים היא הכנה שבונה בנער/ה את היכולת לעבור את החופש כמו שצריך. ללמוד לעמוד ברשות עצמך, לבנות מסגרת עם תוכן ולעשות בחירות בונות ומקדמות ולא להפך. כולם מכירים את המבחנים שיש בשנת הלימודים, אך המבחן האמיתי הוא בעצם בחופש. בהצלחה!